דחיית תביעה נגד בי"ס ועיריה בגין טענת מסכת התעללות מינית בתלמיד

נתוני רקע

1.         התובע הגיש תובענת נזיקין נגד הנתבעות, משרד החינוך ועיריית קרית___, בגין מסכת אירועים נטענת שקרתה לו בשלהי שנת 94 ובשנת 95, שעה שהיה תלמיד בבית הספר הממלכתי "____" בקרית___. תובענתו הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי בחיפה ונדונה בפני כב' השופטת חופרי-וינוגרדוב והיא הוגשה באמצעות אביו ואפוטרופסו הטבעי, מר ש.א (להלן, גם "האב").

2.         על פי הנטען בכתב התביעה עבר התובע בבית הספר מסכת של התעללויות והשפלות מיניות בפומבי, שכללו בין השאר מעשי סדום. אלו הגיעו לשיאם ביום 10.3.95. ביום זה, שעה שהתובע שהה בספריית בית הספר, ביצע בו התלמיד א.א, מעשה התעללות מינית, לנגד עיני התלמידים, הספרנית והמורה. או-אז, כך טענת האב, נחשפה מסכת ההתעללויות שקדמה לאירוע זה, והאב סירב להמשיך ולשלוח את בנו התובע לבית הספר.

3.         הנתבעות מכחישות מכל וכל את המסכת האמורה, זולת לעניין האירוע ביום 10.3.95, הנטען על ידן, כפי שיפורט בהמשך, כאירוע בנאלי ותמים. לשיטת הנתבעות, לכל אורך הדרך, משמש התובע כלי בידי האב, אשר באורח מניפולטיבי הגיש התובענה האמורה על מנת שתהא קרדום לחפור בו פיצויי-עתק, שלא כדין.

4.         התובע נסמך על חוות דעתו הרפואית של ד"ר קירש. הנתבעות נסמכו על חוות דעתו הרפואית של ד"ר לוסטיג. משאלו עמדו לנגד עיניה מינתה השופטת חופרי-וינוגרדוב את פרופ' טיאנו כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. פרופ' טיאנו ראה לרחוש אמון לגרסתו של התובע אודות האירוע הנטען שאירע ביום 10.3.95. הוא ראה לזכותו, בגין כך, בנכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור של 10%. או-אז נותב התיק לבית משפט זה ונדון על ידי.

5.         מסכת הראיות בתיק הייתה ארוכה ונרחבת. לבד מעדויותיהם של התובע, א.א, והספרנית שהיו עדי ראייה לאירוע מיום 10.3.95, הובאו בפניי שורה ארוכה ונרחבת של ראיות שונות, הן של גורמי חינוך ורווחה, מורים, מטפלים וכל המומחים הרפואיים. ועוד הונח בפניי חומר ראיות ענף ביותר, הכולל תיקים זרועי מסמכים, באשר לטיפולו הרפואי, החינוכי והסוציאלי של התובע, הן לפני האירוע הנטען והן אחריו.

6.         אין עוררין כי הגורל התאכזר לתובע, ללא קשר לאירועים הנטענים. כבר בינקותו אובחן התובע כלוקה באיחור התפתחותי-רגשי, והוא סבל אף מבעיות רפואיות שונות, שכללו פזילה בעינו, היפראקטיביות רבה ביותר ומום מולד באיבר מינו שהצריך שורה של טיפולים וניתוחים, חרף גילו הצעיר. אמו הביולוגית של התובע, ככל הנראה, לוקה בנפשה. ההורים התגרשו והתובע גדל אצל האב. גם נתון זה אינו מדויק לחלוטין. בפועל גדל התובע בעיקר במחיצתם של סבו וסבתו המבוגרים. ברבות השנים למד התובע בגן טיפולי, במרכז למידה בקרית____, החליף שורה של בתי ספר. אכן, מכלול התיעוד שבפניי, והוא מרשים, מצביע על כך שלכל אורך הדרך זכה התובע לטיפול אינטנסיבי על ידי שורה נרחבת של גורמי תמיכה סוציאלית, פסיכולוגית, רפואית וחינוכית. אירועי ה- 10.3.95 מתרחשים כאשר התובע לומד בכיתה ד/_, שהיא כיתה מקדמת, כאשר בית הספר הוא בית ספר רגיל, הגם שיש בו כיתות מקדמות. בכיתה המקדמת הייתה סייעת צמודה. בפועל, משום העובדה שככל הנראה התובע היה ילד חריג, אף בכיתה המקדמת החריגה מול יתר התלמידים, הסייעת הצמודה בעיקר טיפלה כל העת בתובע.

7.         להלן אדרש תחילה לקביעת התשתית העובדתית ולהכרעה בפלוגתאות שבפניי. אקדים ואפרוס את האירוע השנוי במחלוקת מיום 10.3.95. לאחר מכן אדרש לשיקולי מבוא המנחים את דרכי, טרם אדרש לניתוח והכרעה עובדתית. לאחר מכן, ולאורם של שיקולי מבוא אלו, אכריע במחלוקת העובדתית. או-אז אדרש למשמעויות המשפטיות המתחייבות, אף אתן דעתי לשאלת גובה הנזק.

אירוע ה- 10.3.95

8.         כאמור, אין עוררין כי ביום 10.3.95 התרחש אירוע, וכי אירוע זה היה חריג. ככל שעסקינן ברקע הנטען שקדם לאירוע האמור, המסכת שבפניי היא עמומה, זרועת סתירות ונעדרת תימוכין אובייקטיביים במסמכים שבפניי. משום כך חשובה ההכרעה לעניין אירועי ה- 10.3.95. יכול שככל שתיקבע הכרעה, כגרסת התובע, הדבר אף ישליך על הרקע הנטען שקדם לו. ככל שתיקבע הכרעה, השוללת את גרסת התובע, אף דבר זה ישליך על הרקע הנטען שקדם לאירוע ה- 10.3.95.

9.         לטענת התובע, כעולה מתצהירו, ביום 10.3.95, שהיה יום חמישי בשבוע, כיתתו למדה בספריה פעם בשבוע. הוא שהה, איפוא, עם כיתתו בספריה. א.א נכנס לספריה, הוריד לתובע את מכנסיו (ודומה שהדבר היה קל לנוכח העובדה שהתלבושת האחידה בבית הספר כללה מכנסי טריינינג), עכוזו הערום נגלה וא.א "הכניס לי אצבע לטוסיק לעיני כל הילדים" (סעיף 9 לתצהירו ת/1). הדבר גרם לתובע לבושה רבה, הואיל והדבר היה לעיני התלמידים. מיד לאחר האירוע ניגש התובע למנהלת בית הספר, גב' א.ו (להלן - "א.ו") היא סירבה לטפל במצוקתו. התובע סירב לחזור ללימודים. המחנכת שלו, גב' א.כ (להלן - "א.כ") התקשרה לאב וזימנה אותו לבית הספר. אכן האב בא ואסף את התובע. כתוצאה מכך נחשפה המסכת הנטענת שקדמה לאירוע זה.

10.        הספרנית מציינת כי בעת האירוע שהתה בספריה לא כיתתו של התובע, אלא כיתתו של א.א, היא כיתה רגילה ד/_. נלמד שיעור שהועבר על ידי המורה ש. הספרנית נכחה בספריה ועסקה בהחלפת ספרים לילדי הכיתה. באמצע השיעור נכנס לספריה התובע, ששייך לכיתה אחרת, והחל להפריע לשיעור תוך שהמורה ש. מנחה את תלמידיה להתעלם ממנו ולהמשיך בעיסוקיהם. בסיום השיעור נכנס לספריה א.א, שלא נכח עד אז בכיתה, ובאופן פתאומי וללא כל התגרות משך לתובע במכנסיו ואז נחשף למספר שניות חלק מעכוזו. מספר ילדים שראו זאת פרצו בצחוק.

            הספרנית מיהרה לגרש את א.א מהספריה, הרימה את התובע מהרצפה והרגיעה אותו. התובע נשאר לשחק בספריה עם תלמידה בשם מ.א בעת ההפסקה. יצוין כבר עתה כי התובע עצמו הודה בכך ששיחק עמה לאחר האירוע בספריה (עמ' 7 לפרוטוקול). עם סיום ההפסקה חזר התובע ללימודים רגילים בכיתתו אצל המורה, גב' ש.מ (להלן - "ש.מ"). הספרנית מכחישה כל מגע פיזי, שלא לדבר על מעשה סדום או דחיפת אצבע של א.א לפי הטבעת של התובע, משמע האירוע לא היה ולא נברא. הספרנית התרשמה כי לאחר המקרה התובע נראה רגוע.

            כאן יצוין כי ש.מ הייתה המחנכת של התובע בכיתות א' עד ג', ובשנה הנדונה הייתה בחופשת שבתון, אך הייתה מורה מחליפה דרך קבע בימי חמישי. א.כ, איפוא, אכן הייתה המחנכת של התובע ואולם בימי חמישי היא נעדרה מהלימודים עקב לימודיה באוניברסיטה. ממילא, איפוא, א.כ לא יכולה הייתה להזעיק את האב בעקבות האירוע האמור.

            ככל שעסקינן בש.מ, ובאירועי ה- 10.3.95, היא מציינת כי באותו יום עסקה הכיתה בהכנת סלסלות לחג הפורים. לקראת סוף השיעור ביקש ממנה התובע רשות לצאת לשירותים וקיבל אישורה לכך. כך, בין השאר, משום שחרף גילו של התובע הוא היה לעתים מרטיב. לאחר ההפסקה חזר התובע לכיתה במצב רוח רגיל ולא סיפר על כל אירוע חריג שכביכול קרה לו לאחר שיצא לשירותים. כמסתבר, איפוא, התובע נכנס בעקבות יציאתו מכיתתה של ש.מ לספריה, ושם התרחש מה שהתרחש.

11.        ככל שעסקינן בספרנית היא ראתה באירוע אירוע חריג המצריך דיווח. בגמר הלימודים, איפוא, הספרנית דיווחה לא.ו על האירוע האמור. למחרת היום, כך מציינת א.ו, התובע לא חזר ללימודיו. כך, חרף פניות וניסיונות שנעשו על ידי א.כ ועל ידה. האב סירב להתיר לתובע לחזור לבית הספר ולאחר שלושה חודשים נמצאה לתובע מסגרת חינוכית זמנית בבית הספר "__ __" בקרית____.

12.        האירוע הנטען, כך עולה מהנתונים שבפניי, חולל סערת רוחות. הוא התפרסם בכלי התקשורת, ביוזמתו של האב. האב הגיש תלונה למשטרת ישראל והיא חקרה בה. ככל שעסקינן בזו הונח בפניי תמליל עדותו המוקלטת של א.א וכן עדותה של חוקרת הנוער שלו, שראתה לרחוש אמון לגרסתו. הגם שנהיר לי שנגבתה אף עדות מוקלטת מן התובע, זו לא הונחה בפניי כחומר ראיה, אף לא זומנה חוקרת הנוער של התובע, שמא תמסור היא את התרשמותה לגרסה מוקלטת זו. זאת ועוד: האב יזם אסיפת הורים בעקבות האירוע, שהוקלטה על ידו בסתר ושתמלילה הונח בפניי (ת/4). בגדר אסיפת הורים זו הטיח האב האשמות חמורות מול התנהלותו של בית הספר, ובעיקר מול התנהלות המנהלת א.ו.

שיקולי מבוא

13.        בחנתי בקפידה מכלול חומר הראיות והנתונים שבפניי. בהעלם ראשון, ובבחינה שגרתית וטריוויאלית, נקל לדחות את גרסתו של התובע. מהחומר שבפניי נלמד כי חרף מגבלותיו הרפואיות והנפשיות של התובע, הוא ניחן בכושר ביטוי מרשים, בנתון למגבלותיו. נטען כי הוא "בעל כושר דיבור והבעה שעלולים להטעות את המשוחח עמו, אך מאחורי זה לא מסוגל לעמוד בדבר" (נספח י"ד לסיכומי הנתבעות). גב' י.ל (להלן - "י.ל"), ביבליוטרפיסטית שטיפלה ממושכות בתובע, ציינה כי "ש.ד התאפיין בהליכה לפנטזיה" (עמ' 47 לפרוטוקול). אלו, איפוא, מחשידים את התובע כמי שלא אחת הוא "פנטזיונר". הנתונים האמורים משתלבים עם נטייתו של התובע לבקש חיבוק ועזרה מהסובבים אותו, מתלונותיו החוזרות ונשנות על יחס לא נאות שניתן לו, לשיטתו, על השימוש הרב שלו בלשון "משפטית", תוך שהתובע לא אחת מדגיש את "זכויותיו".